|
חשיבות פעילות הורים וילדים בתנועה / אילנה אליאור - קמפוס שיאים |
||
|
מטרת השעורים המשותפים להורים ולילדים היא לאפשר קשר מסוג אחר בו התנועה היא האמצעי ולא המטרה. המדריך מנחה ומכוון את פעילותם של ההורה והילד, ובכך מאפשר להם להתפנות לקשר הדדי, ללא קובע או מחליט ביניהם.
הפעילות המשחקית והמהנה מאפשרת מחד את עידוד וטיפוח הקשר המשפחתי ומאידך מהווה התנסות חוויתית תנועתית, למידה ורכישת ידע ומושגים. למשל: 'קרוב ורחוק', 'נמוך גבוה', 'חזק חלש', 'מוביל מובל', 'מהר לאט', 'מרחב אישי- מרחב כללי' ועוד מושגים כלליים המתאימים גם לפעילות בתנועה.
ליווי הורי קשוב מחזק את המשמעות שהילד נותן לעצמי המתהווה שלו, מחזק את ההקשבה שלו לעצמו (פירוני,2002).
כל ילד נולד עם פוטנציאל טמון ב ד.נ.א. המשפיע על ניידות, מודעות והבנה אינטלקטואלית. פוטנציאל זה ניתן לעידוד או עיכוב על ידי אינטראקציות קשב והדדיות בין ההורה לילד, ובין הילד לחברה ולסביבה בה הנו גדל (חודרוב,94).
ההתפתחות מתרחשת באמצעות האינטראקציה של הילד עם הסביבה. תהליך ההפיכה לבן אדם ייחודי, עצמאי ובוגר מקבל תמיכה מן התכונות עמן נולד הילד ומן השמחה, העניין והסקרנות הכרוכים במשחק ובאים לידי ביטוי בפעילותו התנועתית. בכל שלב בגדילתו מייצג הילד דרגה אחרת של ניידות, משחק ועניין, רמה אחרת של מודעות וידע על עולמו.
אף איכותו וטיבו של הקשר בינו לבין ההורה שונים משלב לשלב בתהליך הגדילה. כל שלב הוא חלק בהתפתחות הזהות שלו, כאשר התנועה והחוויה הן חלק מקדם בשלבים אלו.
'התנועה היא הדלת ללמידה' (דיוניסוס). השפעתה בגילאים הצעירים היא משמעותית לגדילה ולהתפתחות תקינה. התנועה המכוונת והתנועה החופשית אף מאפשרות ביטוי לדמיון וליצירתיות החבויים בכל אחד. מפגש שכזה בין העולמות, זה של הילד וזה של ההורה, יכול לפתוח דלתות ומרחבי קשר נוספים, כמו מגע, מבט, פנטומימה, צורות גוף במרחב, התרחקות וקרבה משתנים, עוצמות כוח מגוונות. כל אלה מעשירים ומרחיבים את מערכת היחסים המוכרת להם עד כה.
במהלך הפעילות ניתנת להורה הזדמנות להתבונן בילד ולראות את פעילותו הגופנית, מידת שיתוף הפעולה שלו, התנהגותו ועוד. ההורה יכול לשמש לעזר רב לילד להסבר הפעולה, להדגמתה ולביצועה הפיסי. קיימת חשיבות רבה לשיח המילולי והלא מילולי המתקיים במהלך הפעילות. ניתנת לילד הזדמנות לחקות את ההורה שלו. מדובר בשיתוף פעולה פיזי, מילולי, תחושתי ורגשי, תוך כדי ראייה, שמיעה ומגע. "במקום להתנועע נכון אנו מתנועעים הרבה, מאדירים את פיתוח השרירים החזקים ולא את השרירים החכמים, מדגישים את התחרות וגורמים נזקים למפרקים, לאורגניזם ולנפש. מערכת יחסים בין אישית באה לידי ביטוי 'במעשים טובים' ובתנועה המיועדת להיטיב עם האדם ועם זולתו. משחקי התנועה לא מיועדים לנצח, אלא לשחק עם האחר או הקבוצה. ההתנסות היא הבסיס למיומנות, בסיס להתפתחות, ללמידה והעשרה רוחנית, פיזית, כוללת." (ברלין,88) 
מהות הפעילות המשותפת בתנועה מצויה ביחסי הגומלין בין ההורה לילד. ההורה הוא חלק פעיל שווה במפגש. נוכחותו של ההורה מהווה גורם מתווך ומקשר, מפעיל ופועל כאחד. (הרפז,99) המשימה ניתנת להורה ולילד כאחד, המשפחה פועלת כגוף אחד, כצוות. המטרה התנועתית היא משותפת, ומכאן חשיבותם של השיח המשותף, שיתוף הפעולה והיכולת ההדדית לסמוך אחד על השני. מתקיים ביניהם קשר משותף - דו שיח בו האחד מקשיב, רואה ושומע את האחר.
שיתוף הפעולה בא לידי ביטוי בהקשבה ההדדית, בתכנון הפעילות, בביצוע, בהתחשבות ביכולות השונות של כל אחד מהם ובאמון ההדדי. ניתנת עצמאות וחופש בחירה ויצירה בתוך הזוג. אין שגיאות או נכון ולא נכון, יש תוצאות שונות לפעילות. (הרפז,99)
שעורי תנועה אלו יהיו באותה מתכונת של השיעורים הנלמדים במהלך השנה עם הילדים ללא נוכחות ההורים. השיעורים יהיו המשך לפעילות שעורי הבוקר לה הורגלו הילדים, או כחוג נפרד בפני עצמו המתקיים אחה"צ. המשך לשעורים בהם מתאפשרת פעילות תנועתית לימודית, מגוונת ויצירתית.
אין זה אלא אותו מפגש תנועתי עשיר, מורחב ומגוון בעל תכנים רבים, אך שונה בדגשים ובטווחי הזמנים בתוכו. כלומר, צמצום הפעילות הפרונטאלית בין המורה למשתתפים וריבוי הפעילות העצמית האוטונומית, המכוונת לפעילות המשותפת ההדדית בזוג - הורה וילד. משך 'גוף השיעור' מורחב יותר משיעור רגיל, לפיכך יושם הדגש על התנסות ולמידה במסגרת המשפחתית זוגית ללא התערבות רבה מצד המורה.
שעור זה מאפשר עבודה מורכבת יותר משעור רגיל, בזכות נוכחותו של ההורה המסביר, מלמד ומשמש כמדגים, מסייע, מתקן, ניתן לחיקוי, עמו ניתן להתאמץ עוד... בעצם נוכחותו ופועלו במשותף ההורה תומך ומקדם את המיקוד אל הילד עצמו ואל למידתו. המדריך פונה אל ההורים והילדים יחדיו.
במהלך השיעור יופנו ההורה והילד לפעילות מגוונת בזוג, במרחב האישי ובמרחב הכללי. לסיום תתקיים פעילות משותפת קבוצתית, כמו משחק ריקוד, המעצימה את החוויה האישית והקבוצתית, בחבורה הגדולה. הפעילות תלווה באביזרים, אולם כדאי לזמן גם פעילויות שהן ללא אביזרים הנסמכות על תקשורת - מילולית ובלתי מילולית. המטרות התנועתיות ונושאי השעורים מתבססים על- מרכיבי התנועה (מרחב, זמן, כוח, שטף) ושלל נושאים נוספים, הבאים לידי ביטוי דרך - משחקים, ריקודים, פעילות עם אביזרים, מודעות עצמית ודימוי גוף, יצירתיות, יציבה ושמירה על שיווי משקל, מיומנויות קואורדינציה ועוד. שיתוף הפעולה "הזוגי" מתבטא בתאום אופי התנועה, טווח ועוצמת התנועה, קצב התנועה ומיקומה במרחב. מפגש כזה הנו אמצעי להתקדמות והתפתחות ביכולותיו של הילד, אך עיקרו הוא במפגש הייחודי שנוצר בין ההורה לילד, דרך התנועה והחוויה ו"הערך המוסף" הנלווה לכך. ביבליוגרפיה: י. עופרים, "המשחק" ,2002, הוצ' "משכל" ג. חודרוב, "תרפיה במחול ופסיכולוגיה של המעמקים", 1994, הוצ' "אח" א. ברלין, "ילדי ואני", 1988, הוצ' "רשפים" ש. הרפז, ,"לנוע עם החיים", 1999, הוצ' "מערכת" פ. ליץ', "התינוק והילד", 1991, הוצ' "כתר" א. אליאור, מחברת הקורס הכותבת היא ראש תחום הגיל הרך בקמפוס שיאים, המרכז להסמכות בספורט ובתנועה באוניברסיטת תל אביב.
ב קמפוס מועברים קורסים בנושאים:
לפרטים על הקורסים התקשרו 03-6407188
|
|
|
|
|
|
|