הדרך הקלה ביותר היא להבטיח לילד פרס על התנהגות חיובית ובכך לחסוך מעצמינו הרבה זמן ועצבים מיותרים. השיטה יעילה לטווח קצר גורמת לנזקים לא מעטים בעתיד וכדאי להשתדל להימנע ממנה. על כך ניר גולן, מנכ"ל רשת גני הילדים "גני גולן".
שנות הילדות הראשונות הן תקופה מכרעת בחיי הילדים ולא תמיד כל ההורים מודעים לחשיבות הגישה אותה הם מאמצים בחינוך הילדים ולהשלכות דברים שנאמרים להם. הורים רבים, במיוחד הורים לילד ראשון, תוהים לגבי אחריותם ותפקידם כהורים ולגבי איכות ההורות שלהם. שאלת השאלות הינה איך להיות הורים טובים ואולי טובים יותר מהורינו? איך להימנע מטעויות ובייחוד ממשפטים שאנו זוכרים מילדות ושנשבענו שלא נחזור עליהם (ואנחנו חוזרים). האם זה בכלל אפשרי?
אחד הנושאים בו עסוקים הורים רבים הוא תגמול ילדנו על מעשה חיובי. לדעת מומחים, חשוב לתגמל, לפרגן ולהדגיש את חשיבות המעשה החיובי, אך אין לשכוח שתגמול יכול להתבטא בחיבוק, נשיקה או מילה טובה. כבני אדם אנו זקוקים לעידוד ולחיזוקים ועל אחת וכמה שילדים רכים זקוקים לכך ולכן חשוב שנזכור שאין צורך לשפוט את פעולות הילד כדי לעודדו ולהיזהר שהשבחים לא ייצרו התניה של מעשי הילד בפידבקים שהוא מקבל. אסור שייווצר מצב בו הילד יפעל באופן חיובי רק אם יקבל שבחים או לחלופין יסבול מדימוי עצמי נמוך בהעדר תגובות חיוביות על התנהגותו. ילדים זקוקים לתמיכה לא מותנית, אהבה ללא תנאים ותגמול לא אמור להיות מותנה, התניה איננה אקט חינוכי. "עידן השפע שבו אנו חיים מעלה דילמות רציניות בנוגע לאחריותנו ותפקידנו כהורים. אנו מנסים לא להחסיר מילדנו דבר, כפי שחווה חלק מאתנו כילדים, מנסים לפצות אותם על שעות רבות של היעדרות, לרוב על מנת להשתיק את מצפוננו", כך לדברי ניר גולן מנכ"ל רשת גני הילדים גני גולן. מעצם עיסוקו בחינוך, נכח גולן לראות כי זו השיטה נפוצה מאוד אצל ההורים.
לדברי גולן כרמון, יועצת פדגוגית, חשוב לתגמל ילד בעקבות מעשה חיובי שעשה: עזרה, התנהגות חיובית ובוגרת כלפי האחים הקטנים, פתרון בעיה בדרכי נועם. חשוב שהילד ישמע יותר עידוד וחיזוק מביקורת והערות. מומלץ ל"צפר" את הילד כאות הערכה על מעשיו. אין לעשות זאת תוך כדי אמירה מקדימה היוצרת התניה, כגון "אם תסדר את המשחקים שלך אז..." אלא "אני רואה שהצלחת להתאפק ולא השתמשת כל היום במוצץ ולכן נלך ביחד לקנות..." חשוב לציין שבנושא הגמילה חייבים להתחיל רק ברגע שהילד מראה סימנים לבגרות נפשית וליכולת ממשית מצידו להיגמל, בכל תחום ישנם סימנים המרמזים ומלמדים על בשלות שמעידה על כך שניתן להתחיל את תהליך הגמילה ואל לנו להתחיל לגמול מתוך לחץ סביבתי או מתוך אינטרס אישי או כלכלי שלנו ( "הוא כבר ממש גדול לא יכול להיות שהוא עדיין עושה בטיטול...", "נמאס לי מהמוצץ, זה כל כך לא אסטטי").
"אחת הבעיות היא שכשילד מקבל על כל אירוע פרס, הערך של הפרס יורד והוא הופך להיות פחות ופחות אטרקטיבי ואפקטיבי", מוסיפה כרמון מומחית להתפתחות הילד בגיל הרך ויועצת לגני גולן. "כאשר הפרס הופך להיות משהו מובן מאליו ואפילו מתחייב, הדרישות של הילד רק עולות ודברים "פשוטים" כבר לא מספקים אותו. לכן "פרס" לא צריך להיהפך לדבר שבשגרה, אלא עליו להיות אירוע מיוחד. פרס לא חייב להיות מתנה יקרת ערך, אלא מדבקה, משהו סמלי". כשזה ניתן לאות הערכה, ילדים מעריכים את הדברים השפוטים ביותר. כמו כן, ניתן לקחת את הילד למקום שהוא אוהב, לבלות איתו זמן ממושך (זמן איכות).
בשלבים התפתחותיים משמעותיים, כשלילד קשה להשיג את המטרה (כמו גמילה) ניתן לתת לילד פרס בתדירויות שונות, לדוגמא על כל פעם ש"לא ברח לו" מדבקה ואחרי מספר מדבקות פרס יותר "גדול", כשבהדרגה נפחית את תדירות קבלת הפרסים. אפשר להשתמש ב"פיית הקסם" שמביאה מתנות אולם כל פעם היא מביאה פחות ופחות כי היא צריכה ללכת לילדים אחרים שזקוקים לה גם, זאת כמובן בהדרגה אחרי שההתנהגות המצופה נרכשה.
מאידך ישנם הורים שנרתעים מתגמול, הדבר גורם להם לאסוציאציה של אילוף ,אולם במצבים מסוימים התגמול תורם ונכון ויכול להיות זרז להתנהגות רצויה. עם זאת ילד שיתוגמל באופן שיטתי על כל פעולה שהוא עושה או לחלופין יידרש להתנהגות חיובית על ידי התנייתה בתגמול, ימנע מלעשות דבר מה ללא תמורה, תגובתו על כל בקשה תהיה "מה תתני לי אם...." אין להתבלבל בין חום ואהבה ובין פינוק. חום ואהבה ותמיכה הם חיוביים ונחוצים להתפתחותו התקינה של הילד, לעומת פינוק יתר שהוא למעשה העדר גבולות וסיפוק כל גחמות הילד. ילד מפונק תמיד ירגיש מקופח, ממורמר, יחיה עם תחושה של חוסר סיפוק. הוא לא יחוש שביעות רצון והשפע יבלבל אותו. חשוב להבין שכל ילד שונה גם בסוג החיזוק שהוא זקוק לו ובמינון בשל השוני בטמפרמנט, בשל מיקומו במשפחה, גילו ומינו ויחד עם זאת לחינוך ולהרגלים יש משקל מכריע. התנהלותינו כבני אדם בסופו של דבר פועל יוצא של חינוך ואין לשכוח שחינוך נרכש לא מעט באמצעות דוגמא אישית. במלים אחרות, ילדינו הם המראה שלנו.
לא מעט פעמים תגמול מתקשר לאוכל. אנחנו מבטיחים לילד קינוח או משהו מתוק בתנאי שהוא יאכל את ארוחת הצהריים הבריאה, או כתנאי לכל עשייה גם אם אינה קשורה ישירות לאוכל. חשוב להבהיר שהפרעות אכילה אינן בעיות שמתחילות בגיל ההתבגרות ואנו נתקלים יותר ויותר בילדים עם בעיות אכילה. בעידן השפע שאנו חיים בו אוכל הוא נושא טעון אצל רובנו וכתוצאה מכך דיאטות ודימוי גוף. עד היום המשפט היותר שכיח כשאוספים את הילד מהמעון הוא "האם ואיך הוא אכל?". ילד לא ירעיב את עצמו אלא אם כן בשנות חייו הקצרות הוא כבר הספיק ללמוד שאוכל הוא כלי בידיו להשיג דברים אחרים. אוכל במצב כזה הופך להיות העיקר, כלי מיקוח, דרך להשיג דבר מה. חשוב וצריך לנסח את האמירות שלנו שלא יאמרו כהתניה ויחד עם זאת אין מניעה לתת לילד גם דברים מתוקים. גולן: "מים גנובים ימתקו"- אם נמנע מהילד "ממתקים" הוא ימצא את הדרכים להשיג מתוק. אם לא ננעל את ארון המתוקים, אלא נציע לו במינון נכון, קרוב לוודאי שהוא ילמד ליהנות ולהסתפק בפחות. גישה מתונה מעבירה מסר שממתקים הם לגיטימיים, אך לא מאוד בריאים ולכן יש להגביל את צריכתם".