פרידה, קליטה והסתגלות לגן בגיל הפעוט/ מאת: אביה עוזני
|
דמיינו לכם את חייכם כחפיסת קלפים של תמונות, מילים, סימנים. לרגע, עצמו עיניים וחושו את חפיסת הקלפים אחוזה ביד שלכם, את עֹביה וכובדה. אם תבחרו לשלוף בדמיונכם, באופן אקראי, קלף מתוך חפיסת הקלפים תראו אולי "רגע" אחד מתוך מצבי החיים שלכם, או אולי צבע מיוחד הצובע את ההסתכלות שלכם בחיים, או סימנים וסמלים המבטאים את הכוחות שלכם או את הקשיים שלכם.
תמונות שונות, קרעי זיכרון, עמודי תווך של חיינו ועוד הם פסיפס גדול ורחב המתארגן כל פעם באופן שונה ומשתנה. החפיסה השלמה של ה"קלפים" מהווה את המכלול של החיים, משקפת את מהותנו ומציגה את הפרשנות שלנו להתהוותנו הבלתי פוסקת. עם חפיסת הקלפים אנחנו משחקים במשחק החיים. אנחנו בוחרים את מה להציג, במה להשתמש, על מה לוותר ואיזה קלפים להוסיף לחפיסה שברשותנו. אנחנו מנהלים את המשחק בהתייחס לרצונות, צרכים, אילוצים וחוקים. עכשיו הטו לרגע את המבט מחפיסת הקלפים המרתקת שבידכם והתבוננו בחפיסת הקלפים שהילד שלכם מחזיק. מה הן התמונות שהפעוט מחזיק בהן וכמה קלפים הוא אוחז בידיו. אין ספק שיש לו קלפים מועטים משלכם, אולם יש לו קלפים רבים ביחס לניסיון חייו הקצר.
הוא בן שנה ושלושה חודשים ומחר הוא הולך בפעם הראשונה לגן. יש לו קלף של אמא ואולי עוד כמה קלפים של אמא (שלא יחסר או ילך לאִבּוד) וקלף של אבא וקלף של המוצץ וקלף של טעם מתוק ומלוח וקלף של מיטה קטנה ושמיכה. תוסיפו קלף של דובון או בובה קטנה שכל פעם שהוא אוחז בה הוא מרגיש נחמה גדולה וקלף של משקפי שמש גדולות ומצחיקות שכל פעם שהוא חובש אותן מלווה אותו זיכרון של צחוק גדול מכל הסובבים אותו. קלפים אחרים צריך להתאמץ יותר בכדי לראות. יש לו קלף חזק של דמעות והוא יודע להשתמש בו היטב ויש לו קלף של צחוק שגם הוא "עושה" עבורו את העבודה. יש לו קלפים של תנועות מיוחדות וקלף בצבע אדום שהוא קלף של כוח כי זה הצבע שהוא מזהה בברור ויודע שהוא צודק. ואפילו כבר יש לו קלף שבו הוא מצולם - קצת מטושטש ומעומעם אבל כבר קיים שם בחפיסת הקלפים שלו.
כן, גם אם יש לו קלפים מועטים יחסית לחפיסות שלנו, המבוגרים, הוא יודע להשתמש היטב במה שיש לו, הוא יודע לשחק בחבילת הקלפים שברשותו. ועכשיו הוא נכנס לגן, בפעם הראשונה בחייו אל "משחק" חדש שאינו מוכר לו. הוא צריך ללמוד כיצד להשתמש בקלפים שלו באופן שונה וגם לחפש קלפים חדשים, אבל עלינו לזכור שיש לו קלפים ואין הוא מגיע לגן בידיים ריקות. יש לו אמא ואבא שערניים להתנהגויות שלו, יש לו יכולת ושליטה על חלק מהמערכות הפיסיות שלו, הוא יודע לבכות ולהראות שהוא עצוב או כועס והוא יודע להשיג תשומת לב, הוא יודע פעמים רבות להרגע לבד ובמרבית הפעמים להרגע עם עזרה, הוא מתעניין, סקרן ונמשך לגרויים ולאנשים חדשים כיצור חושב וחברתי וזוהי רק רשימה חלקית.
מה הם הקלפים שעדיין חסרים לו? א. הוא לא מוכן להִפָּרד והוא אינו יודע כיצד להִפּרד. נִסיון חייו הקצר לא כולל התנסות בפרידה כזו. כיוון שעדיין אין לו תחושת זמן אובייקטיבית, כל פרידה זמנית יכולה להיחוות כנטישה טוטלית. הוא נפרד הן מהדמויות ההוריות, ממשפחתו והן מן הבית הנתפס כמגונן. הקושי בפרידה נחווה כקושי הישרדותי שיש עמו סכנת חיים וסכנה של בדידות. ב. הוא לא יודע להתארגן בסביבה רחבה וסואנת ולהתמצא בה. עד כה הפעוט היה עטוף ב"עור" ביתי צמוד ומגן. החשיפה לסביבה רחבה יותר, סואנת, אנרגטית ובעלת גירויים רבים אינה פשוטה בעבורו. הוא צריך ללמוד לסנן את הגירויים הרבים שנחווים לפעמים כ- "תוקפים" אותו מכל הכיוונים. הוא צריך ללמוד לבחור בין לאטום את עצמו לחלק מן הגירויים ולשקוע במשחק שקט ליד שולחן או אולי להִפתח לגירויים אחרים ולנוע לעבר הזדמנויות חדשות ללמידה. הוא צריך לכוון את עצמו ולנהל את עצמו מול כל הרעש הסביבתי – להתברג ולהשתרש בתוכו בכל בוקר מחדש. גם ברמה הפיסית הוא צריך ללמוד להטמיע בתוכו מפות חדשות של התמצאות במה שקורה, היכן הוא קורה ומתי קורה.
הקושי להתמצא נחווה כקושי הישרדותי שיש עמו סכנת הליכה לאִבּוד והקושי לווסת נחווה כתחושה קשה של בלבול והצפה. ג. הוא לא מכיר את ה"שפה" והחוקים. הפעוט צריך ללמוד להפנות קשב אל מערכת אחרת של קודים מוסכמים, של חוקים ונורמות, של שימוש במילים ודרכי תקשורת חדשות ולא תמיד מובנות. קושי השרדותי זה נחווה כסכנה של אי יכולת להבין או להיות מובן. בעיני אלה הם שלושת הקשיים המרכזיים בתהליך הקליטה וההסתגלות של הילד הפעוט לגן.
אולם צריך לזכור שהפעוט הוא רק חלק אחד בצד אחד של המשוואה. החלק השני הוא ההורה. ההורה מגיע עם חפיסת הקלפים שלו לתוך אותה ההתמודדות. גם הוא צריך להתמודד עם התנסות בפרידה והתמצאות במצב לא מוכר. התמודדות זו אולי אינה נחוות כקושי הישרדותי כמו אצל הילד אולם דפוסים המאפיינים התמודדויות שלנו כמבוגרים עולים לקדמת הבמה. אם אנו חווים שינויים בחיינו כמשהו מיותר ומאיים, אותו דפוס יעלה גם בנוגע להסתגלות של הילד שלנו לגן. לכן הפרידה והקליטה של הפעוט בהחלט יכולה להוות קושי רגשי, אמביוולנטי עבור ההורה. מצד אחד ציון הדרך של הגדילה מעורר ומרגש את ההורה והוא שמח בעבור ילדו ומצד שני הוא חושש; האם לילד שלי יהיה טוב בגן, האם הוא ירגיש בטוח, האם הוא יהיה שמח, זה כבר לא רק בידיים שלי ומה אני יכול לעשות על מנת לעזור לו. לעתים הורים מרגישים מבולבלים משום שהם לא מבחינים בין חווית הפרידה לבין חווית הקליטה וההסתגלות. אלה שתי התנסויות שונות שלא תמיד קיים ביניהן סנכרון. יש פעוטות שמתקשים להִפָּרד לאורך כל השנה ובכל זאת הסתגלו היטב לגן והם מבלים בו בהנאה גדולה. יש אחרים שהפרידה אינה מהווה עבורם קושי, אולם הסתגלותם לגן היא איטית ומעוכבת. כאשר הפעוט בוכה בזמן הפרידה בכי מר, אין משמעות הבכי בהכרח אי הסתגלות לגן. על מנת לעזור לילד בנקודות הקושי שלו חשוב להפריד בין שתי התהליכים האלה. הצד השני במשוואה, הגננת, חווה גם היא תהליכי הסתגלות בשבועות הראשוניים של הגן. חשוב לה "להִקלט" בתודעתם וברגשותיהם של הילדים ושל ההורים. כאשר היא חווה כל בוקר תחושה של עוינות ופחד מצד הילד, היא עלולה לחוש לא בטוחה בעצמה, חרדה למקומה המקצועי ולהצלחותיה ומאוימת אישית. כל שנה, גננות חדשות וותיקות כאחת חוות תחושות אלה של ערעור תחושת הביטחון שלהן ולעתים אף חוסר אונים נוכח אותם ילדים והורים המתקשים מאוד להיפרד או להסתגל לגן. חווית הפרידה הקליטה וההסתגלות היא אכן מורכבת. היא כוללת התרגשות ועוררות פיסית ורגשית. כאשר עוררות זו מווסתת בתיווכו של מבוגר, פעוטות צולחים מעברים והתחלות חדשות. הם מצליחים להתנתק מצד אחד ולהשתרש בצד השני. במידה והם אינם מצליחים לווסת את הרגשות שלהם הם חווים תחושות של בלבול, הצפה, חרדה ובדידות.
הורים ואנשי חינוך צריכים לעבור שלושה שלבים מרכזיים כדי שיוכלו לתווך בעבור הפעוט תהליך של התמודדות עם פרידה, קליטה והסתגלות אפקטיבי ויעיל.
השלב הראשון – התבוננות חווייתית ומודעות
היכולת לווסת את תהליך הפרידה, הקליטה וההסתגלות תלויה ראשית כל במודעות של הורים וגננות לכל התהליכים שחווים כל הצדדים. המודעות מאפשרת לנו לזהות ולהכיר בצומת חיים זו של מעבר הזמנה ללמידה משותפת - למידה שהתפתחות בצדה. יש חשיבות רבה למודעות שלנו לכוחות שמצויים בידי הילד. לעתים קרובות אנו נוטים לראות את החסר בחפיסת הקלפים ולא את מה שיש. המודעות שלנו לקלפים שעומדים לרשותו של הילד עשויה לשחרר אותנו מחלק מן הפחדים שלנו תוך שאנו מתווכים עבורו תחושה של מסוגלות, יכולת ויסות ושליטה. זהו החלק הראשון והמשמעותי בתוך כל תהליך: זִהוי ומִפּוי ה"מקום" בו אני עומד, התבוננות ב"קלפים" העולים ונחווים ומתן לגיטימציה לרגשות העולים כרגשות רלבנטיים ללא שיפוט של טוב ורע. השלב השני – התבוננות מפוקחת השלב השני כרוך בהתבוננות מפוקחת בקלפים שעלו ראשונים ובקלפים האחרים שיש לי בתוך חפיסת הקלפים האישית שלי ושל הילד שלי. התבוננות מפוקחת מאפשרת לנו כבני אדם לבחור, לבחון אלטרנטיבות, לבדוק את אופן ההתנהלות העכשווי שלנו ואת האפקטיביות והיעילות בהתנהגות זו. ההתבוננות המפוקחת הינה תהליך של למידה שבו אנחנו מנתחים שכלית את המצב ואת מרכיביו, ובודקים רצונות, כוחות, צרכים ואילוצים והשפעתם זה על זה ועל היכולת שלנו ושל הפעוט לפעול בתוך המצב. זהו המקום להרים את הראש ולהתבונן במה שקורה מסביב. כיצד פעוטות אחרים מתמודדים ופועלים, כיצד הורים אחרים מנהלים את התהליך, מה עושה הגננת וכיצד אנו כהורים עושים שימוש מושכל בהתבוננות הזאת סביבנו. המטרה אינה להשוות, אלא להרחיב את הפריזמה שבה אנו מתבוננים במצב. להתייעץ, לבקש תמיכה, וללמוד מהצלחות של הורים וילדים אחרים בגן הם תהליכים מהותיים בחינוך בכלל. השלב השלישי- פעולה והתמודדות
השלב השלישי בתהליך הוא לקבל החלטות ולהשתמש בארגז הכלים הפרטי שלנו, בכלים שהוכחו כ"עובדים". תמיד כדאי גם לנסות ולהשתמש בכלים חדשים ולא מוכרים לנו מתוך כלים של אחרים שראינו ולמדנו אותם בשלב הקודם. חשוב להעיר בשלב זה, שלא מובן מאליו שלאחר הלמידה יש תהליך של יישום ופעולה. לעתים עודף הנחיה ולמידה מציף אותנו גם הוא ולכן חשוב להדגיש שצריך לצאת לפעולה. תהליך הפרידה וההסתגלות הם תהליכים אקטיביים ולא פסיביים שיש לבצע אותם על מנת שיוכתרו כהצלחה. איזה פעולות נדרשות מן ההורה וגננת?
הכנה של הורים:  טיילו עם הפעוט באזור הגן לעתים קרובות.
ספרו לפעוט במילים פשוטות מה יתרחש, דברו על הפרידה, על געגועים משותפים ועל המסוגלות שלכם ושל הילד להפרד. תכננו מראש טקס בשיתוף פעולה עם הפעוט ותרגלו את הטקס כמשחק בבית.
הכינו יחד עם הפעוט את התיק שלו וחפץ מיוחד שנבחר לצורך הענין ומהווה סימן וסמל לפרידה.
ספרו לילד במילים פשוטות מה יקרה כאשר הוא יהיה בגן. מה עומד להתרחש.
הקפידו להגיע עם הפעוט לכל מפגשי ההכנה בגן.
ספקו לגננת ולאנשי הצוות המלווים את מירב המידע הנדרש כדי שהילד שלכם ירגיש נוח וכדי שהם ידעו טוב יותר כיצד לפעול עמו.
התארגנו כך שתהיו זמינים להגיע לגן בעת הצורך בשבועיים הראשונים של הקליטה וההסתגלות מבלי שיִוָצר אצלכם לחץ גדול.הכנה של הגננת וצוותה:
ערכי פגישות אישיות עם הורים וילדים ובררי לגבי כל ילד מה הוא אוהב, מה מרגיע אותו וכדומה.
הכיני ליום הראשון פעילויות קצרות שיוצרות קשב וענין אצל הילדים.
עבדי בימים הראשונים עם צוות מתוגבר במידת האפשר.
הכיני את הורים מראש ללוח הזמנים הצפוי בימים הראשוניים וספרי להם כיצד את מנהלת את ימי ההסתגלות.פרידה של ההורים מהילד:
דאגו להזכיר לילד לפני שתכנסו לגן כיצד תפרדו זה מזה.
בימים הראשונים הגננת תנחה אתכם לגבי השהות שלכם בגן. השתדלו למלא את הנחיותיה ולנסות להגיע בזמן ולעזוב בזמן על פי בקשתה. הניחו בצד את לוח הזמנים האישי שלכם והתאימו את עצמכם ללו"ז של הגן לתקופה קצרה. הדרגתיות, חזרה וקביעות הן מושגים חשובים בהקשר זה.
לאחר הימים הראשונים המיוחדים, הקפידו על שגרה. הביאו את הילד בשעה קבועה ככל שניתן.
לעולם אל תעלמו לילד מבלי לומר שלום.
השתדלו להכניס את הפעוט לגן כשהוא לא צמוד אליכם. קשה יותר להעביר ילד מידיים לידיים וגם הגירויים המוצעים פחות מושכים את הילד כשהוא נישא על כפיים.
קצרו את הפרידה ככל שאפשר. רגע הפרידה קשה בין אם קדמו לו חמש דקות של השתהות משותפת או עשרים דקות כאלה. קושי בפרידה אינו אומר שיש קושי בהסתגלות במהלך היום.
זכרו- בלמידה של תהליך הפרידה קיים תסכול וכעס של הפעוט. אתם אינכם יכולים למנוע את הרגשות האלה אולם לילד שלכם יש "קלפים" להודיע לכולם אם הוא סובל או לא מרוצה ויש לו כוחות להתמודד.
השתדלו בימים אלה להימנע משינויים נוספים בבית. מכיוון ש"עולמו" הפנימי של הילד רועד בתקופה זו של פרידה והסתגלות כדאי לחזק את הקרקע היציבה מתחת לרגליו הן בעזרת חיזוק המסגרת הביתית והן בעזרת גילויי אמפתיה והקשבה לרגשות הילד. בתקופה זו טוב לשהות יותר בבית, להקדיש זמן להשכבה ולהשכמה מאוזנים ונעימים ולתת תוקף מחודש ללכידות המשפחתית.קליטה של הגננת והצוות החינוכי את הפעוט:
ערכו לכל ילד "קבלת פנים". הדגישו באופן בולט את שמחתכם שהילד הגיע לגן, "צאו מגדרכם" גם אם ההתנהגות נתפסת כמאולצת מעט. הילד עסוק בחששות ולא תמיד הוא מצליח להיות קשוב מספיק ולכן ההתנהגות של הגננת והצוות צריכה להיות מאוד בולטת ומושכת את תשומת לבו.
שתפו פעולה עם טקס הפרידה שההורים עורכים. אם אין טקס כזה עודדו את ההורים לבנות טקס פרידה עם הילד.
צרו סדרי זמן, מקום והפעלה קבועים לשעת הבוקר. פעוטות זקוקים לתחושת בִּטחון המושגת דרך הקביעות של סדרי המסגרת החינוכית. לאחר שהם יתמצאו היטב בגן ובסדריו, ניתן לגוון ולשנות.
דאגו בימים הראשונים להיות פנויים יותר עבור ההורים והילדים בבקרים. אל תתעסקו בדברים טכניים ובהכנות ליום.
דאגו ליצור קשר עם הורים שלילדם קשה להִפרד בבוקר באופן עקבי. תמכו ועזרו והפגינו ביטחון ביכולת של ההורים להפרד מן הילד גם אם הוא מתקשה בפרידה.
חזקו ועודדו התנהגויות המצביעות על ויסות רגשי הן של כל ילד בנפרד והן במסגרת קבוצת הילדים במהלך היום.
אתרו ילדים שמתקשים להִפרד ותכננו מול ילדים אלה תוכניות אישיות בשיתוף הוריהם.
הקפידו על התבוננות בילדים בימים אלה. חשוב לתעד בימים אלה האם הילד אוכל ישן, עושה את צרכיו באופן סדיר, משחק, נענה להוראות ולמגע ואינו מסתגר. מידע זה מרגיע את ההורים ואת הגננת שהכל כשורה או מאותת על מצוקה של הילד שיש להתייחס אליה באופן מיָדי. התבוננות בילדים בימים אלה ותעוד התנהגותם הכללית מסייעת למנוע התבססות של דפוסים לא רצויים כמו הימנעות, התבודדות, פחדים, בעיות אכילה ועכול, בעיות שינה ועוד. בכוחה של הגננת והצוות החינוכי למנוע היווצרות של דפוסים כאלה ולפתח מנגנונים של פתיחות לעולם, הנאה מקשרים חדשים ומקומות חדשים והסתגלות למצבים מורכבים.כאשר הפעוט צולח את הפרידה וההסתגלות לגן באופן מספק, נוספים לחפיסת ה"קלפים" שלו קלפים רבי ערך של דחיית סיפוקים, ויסות רגשות והרגעות עצמית, יכולת להחליף תחושת בדידות בתחושת חברות, תחושה של כוח, הנאה מקשרים חדשים ועוד. קלפים אלה כשהם טעונים בחוויה ובאנרגיה חיובית הם בעלי כוח לשמש אותו בחייו בפרידות נוספות ובהתחלות חדשות.
מאת: אביה עוזני,
מדריכה פדגוגית |
|