החופש הגדול עומד להסתיים. כל כך חיכיתי לרגע הזה, לחזור לשגרה מבורכת. אבל ככל שמתקרב היום, אני מזהה יותר ויותר "פרפרים" חדשים אצלי בבטן. "מה הסיפור? אין שום סיבה לפרפרים. הילד כבר ממש בשל לגן וצמא לחברת בני גילו", אני אומרת לעצמי, "הרי עוד בשנה שעברה כבר חשבתי שהייתי צריכה לרשום אותו לאחד המשפחתונים או גני הילדים שבאזור"...

אבל לפרפרים שלי יש המון שאלות מטרידות: האם בחרתי בגן הנכון? האם הגננת מספיק מקצועית? ואולי לא ישימו לב אליו אם יבכה? ואיך לעזאזל אצליח להשאיר אותו שם בבוקר הראשון ולשדר לו שהכול בסדר?

בשלב זה אני מזכירה לעצמי את כל התהליך שעברנו עד לבחירת הגן, אני משוכנעת שתחושות הבטן שלי לא משקרות ושעשיתי בחירה נכונה, קיבלתי המלצות חמות על הגן, ביקרתי בגן, התרשמתי מהאווירה במקום, הילדים כולם נראו כל כך מאושרים ...

אז למה עדיין קשה לי לחשוב על היום הראשון???
תהליך ההסתגלות לגן הוא הדרגתי ושונה מילד לילד ובכל זאת ישנם מספר דברים שניתן לעשות כדי להקל ולסייע בהצלחת התהליך:

 

הכנה מראש:
כדאי להתחיל את תהליך ההכנה לכניסה לגן, מספר ימים לפני תחילת השנה. מושג הזמן עדיין אינו ברור והציפייה הממושכת יכולה ליצור אצל הילד מתח מיותר. מספר ימים לפני מפגש ההכרות הראשון, ספרו לילד על הגן החדש, השתדלו ליצור אצלו סקרנות לגבי המקום החדש, שדרו לו הרבה אופטימיות ושמחה.
השתתפותכם במפגש ההכרות חשובה מאוד, הצוות והמקום צריכים להיות מוכרים לפני תחילת השנה. הסתובבו עם הילד בגן, שחקו איתו, הראו לו את החדרים השונים...

 

אמון וביטחון:
שדרו אמון וביטחון בילד ובצוות. עליכם לסמוך על הילד שיש לו את הכישורים להסתגל למערכת החדשה ושזהו חלק חשוב בתהליך הגדילה שלו ובפיתוח כישורי הסתגלות.
חשוב שנזכור שתחושת חשש ופחד משודרת לילד גם ללא מילים ועלינו להיות מאוד זהירים ולא לאפשר ל"פרפרים" שבתוכנו להוביל את התהליך.

 

פרידה:
מומלץ לקבוע מראש עם הילד את "טקס הפרידה".
למשל אמרו לו: "אנחנו נשחק משחק אחד, אחר כך חיבוק גדול ואז אני הולך/כת" כשיש קביעות בסדר הפעולות והן מוכרות לילד זה מעניק לו תחושת ביטחון. אם הילד יחוש שאתם ההורים נינוחים ובטוחים הוא ירגיש יותר "בנוח" להיפרד. כדאי להשאיר את הילד כשהוא משחק, אל "תברחו" ללא ידיעתו .

 

בכי:
פרידה היא רגע קשה. כדאי לקצר אותו. אל תחזרו שוב ושוב, גם אם הילד בוכה. זה מאריך את תהליך הפרידה. הילד מבין שיש כאן תהליך בעייתי והדבר יוצר אצלו בלבול וחוסר ביטחון. במידה והילד בוכה בזמן הפרידה העבירו אותו לאחת מחברות הצוות, הזכירו לעצמכם לחוש בטחון ואמון בצוות שבחרתם עבורו וסמכו על הילד שיש לו את הכוחות להתגבר.
זכרו: הקושי של הילד הוא הפרידה מההורים  ולא שהותו בגן.

 

חפץ מעבר :
בגיל צעיר, ניתן לבחור עם הילד חפץ כלשהו מהבית. החפץ צריך להיות משמעותי עבור הילד, משהו שהוא אוהב וקשור אליו (משחק, בובה, דובון או כל חפץ אחר) שיוכל ללוות אותו בימים הראשונים לגן.

 

מתי נחזור:
כדאי לומר לילד מתי נבוא לקחת אותו מהגן, אין להשתמש בשעה מדויקת אלא בפעילות מחיי הגן: "אני אגיע אחרי ארוחת הצהריים" או "אחרי מנוחת הצהריים". בתקופה הראשונה כדאי שמבוגר אחד קבוע ייקח ויחזיר את הילד מהגן. הקפידו לא לאחר!!!

 

הפגישה:
כאשר אתם באים לקחת את הילד התעניינו רק בהיבטים החיוביים שבגן. שאלו את הילד: במה הוא שיחק? מה הוא עשה? ולא שאלות שליליות כמו האם הרביצו לך היום?
החמיאו לילד על כך שהצליח להישאר כל היום בגן. אך אל תביאו אתכם פיצוי חומרי על הצלחה זו.

 

ולסיום כדאי לזכור:
אנחנו ההורים קובעים בהתנהגות שלנו האם ההסתגלות לגן תהיה שבוע חודש או חודשיים...

                                  
בהצלחה ושתהיה שנה נהדרת
אורית אזולאי,

M.E.D בחינוך, מדריכת הורים, מנחת קבוצות ומטפלת בדמיון מודרך